גזר דין בתיק ת"פ 1976/09

רקע

הנאשמים הורשעו, לאחר שמיעת הוכחות, בעבירות רבות של ניכוי תשומות מס ערך מוסף ללא מסמך כדין, תוך שימוש בחשבוניות פיקטיביות. סכומי המס בהם הורשעו הנאשמים הם 1,770,829 ש"ח (אישום ראשון, נאשמים 1 ו- 3) ו 2,141,053 ש"ח (אישום שני, נאשמים מס' 2 ו- 3). סך הכלל, ניכה נאשם מס' 3 שלא כדין סכום מס כולל של מעל 3.8 מליון ש"ח.

אציין, כי התיק התנהל בפני כב' השש' ש. פיינברג, אשר כתב את הכרעת הדין ושמע את טעוני הצדדים ביחס לעונש. בהסכמת הצדדים (ר' ע' 120 לפרוטוקול) הועבר התיק למתן גזר דין למותב אחר, בשל פרישת כב' השש' פיינברג מכס השיפוט. בדיון שהתקיים בפני ביום 13.12.12 הודיעו ב"כ הצדדים כי אין להם מה להוסיף על טעוניהם לעונש. ב"כ המאשימה הציגה לעיוני מסמך אשר הוצג לכב' הש' פיינברג (ר' התיחסות למטה) וב"כ הנאשם ביקש להציג לעיוני מספר אסמכתאות לענין העונש.

כן אציין, כי במהלך ישיבת הטעונים לעונש, קבע כב' הש' פיינברג כי נפלה טעות בהכרעת הדין, שכן בשל שגגה התייחס למספר חשבוניות לגביהן חזרה בה המאשימה מן האשום. כב' הש' פיינברג תיקן את הכרעת הדין, בכך שהקטין סכומי המס הנוגעים למספר חשבוניות, אשר ביחס אליהן חזרה בה המאשימה מהאשום (הסכומים המופיעים למעלה הם הסכומים לאחר התיקון).

עמדות הצדדים

ב"כ המאשימה שמה בטעוניה דגש על סכום המס הגדול אותו ניכה הנאשם מס' 3 (להלן: הנאשם) שלא כדין והנזק אותו גרם לקופת המדינה, אשר לשיטתה מהווה חוב אבוד. כן התיחסה ב"כ המאשימה לשיטתיות בה פעל הנאשם, לקלות שבביצוע העבירות וכן לכך שמדובר באדם אשר אין זו הסתבכותו הראשונה בפלילים, שכן יש לחובתו מספר הרשעות קודמות.

בטעוניה הציגה ב"כ המאשימה מסמך, אשר יש בו כדי להציג פן מסוים הקשור בנאשם העומד לזכותו, אשר לשיטתה הצדיק הקלה מסוימת בענשו של הנאשם. לא ראיתי להרחיב ביחס למסמך במסגרת גזר הדין, אך יש בו כדי לעמוד לזכותו של הנאשם ביום פקודה ולמקמו בתוך מתחם הענישה הראויה במיקום יותר נוח מאשר היה עלול להמצא בו, אלמלא אותו מסמך. עם זאת, אין במסמך זה כדי לשנות התמונה באופן מהותי ובודאי שאין בו להצדיק חריגה ממתחם הענישה ההולמת.

לסיכום, עתרה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם מאסר בפועל למשך שלוש שנים וקנס כספי כבד.

ב"כ הנאשמים מנגד, התייחס לנסיבותיו האישיות, הבריאותיות והמשפחתיות של הנאשם והעיד לענין זה את אשת הנאשם. כמו כן, הציג מסמכים רפואיים שונים הנוגעים לנאשם. לטענת ההגנה הנאשם הוא אדם נורמטיבי, אשר רוצה לשקם חייו, ואין להשית עליו עונש מאסר כבד, אשר יקשה עליו יתר המידה. בטיעונו הציג ב"כ הנאשמים פסיקה מקלה, בה הוטלו עונשי מאסר קצרים ואף מאסר לריצוי בעבודות שירות, על נאשמים אחרים בעבירות מסים.

מתחם הענישה:

אין צורך להכביר מלים על חומרת העבירות אותן ביצע הנאשם. לאורך תקופה של כשלוש שנים, בין השנים 2004 ל- 2006, השתמש הנאשם בצורה שיטתית ומתוכננת בעשרות חשבוניות פיקטיביות של למעלה מעשרה עוסקים שונים על מנת להתחמק מתשלום מס. מדובר בעשרות רבות של עבירות שונות ונפרדות, אשר כתוצאה מהן נגרע מקופת המדינה סכום מס של למעלה מ 3.8 מליון ש"ח, אשר כיום לא ניתן לגבותו.

לא ראיתי כל הבחנה בין מי שמרמה את רשויות המס, בצורה שיטתית ומאורגנת, כפי שפעל הנאשם, ובין מי ששולח יד לכיס חברו.

פסיקה עקבית של בתי המשפט קובעת, כי בעבירות מסים יש להחמיר עם העבריינים לשם הרתעה, בשל הקלות שבביצוע העבירות והקושי לאתר מבצעיהן. בפסיקה ניתן דגש על הערך החברתי העומד בבסיס החובה לשלם מסים ולשאת בנטל הכללי. כן נפסק לא אחת, כי לנסיבותיו האישיות של העבריין יש משקל נמוך. ר' למשל רע"פ 5060/04, הגואל, רע"פ 4791/08, כהן, רע"פ 7450/09, רע"פ 2843/11, אבו עיד, עפ"ג 2444-03-11, ג'בר ועוד. הדברים ברורים וידועים ולא ראיתי כי בידי להוסיף על האמור בפסקי דין אלו.

לנוכח העובדה כי שני האישומים דומים בבסיסם, וגם סכום המס אשר נוכה שלא כדין בכל אחד מהם דומה, נראה לי כי יש לקבוע מתחם ענישה הולמת דומה לשניהם. מתחם הענישה ההולמת בגין כל אחת מהאשומים הללו הוא מאסר בפועל, לתקופה שבין שנתיים לארבע שנים. כמו כן, לנוכח העובדה כי מדובר בעבירות כלכליות, מתחם הענישה ההולם אמור לכלול גם רכיב של קנס, בשיעור שמבטא את היקפה הכספי של העבירה.

נתתי דעתי לפסיקה אותה הגיש ב"כ הנאשם, ובמיוחד לת"פ 8281/99 (בית משפט השלום בחיפה), אליו התייחס כב' הש' פיינברג בפר' הדיון מיום 5.9.12. קיים שוני מהותי בין עובדותיו של אותו מקרה ונסבותיו של תיק זה, שהרי שם הנאשמים שמשו אנשי קש של אדם אחר, תושב שטחים, אשר לא הועמד לדין כלל. על פי הכרעת הדין בענייננו, הנאשם מס' 3 הוא שניהל את הנאשמות 1 ו- 2 והיה הרוח החיה מאחורי ביצוע העבירות. משכך, לא ראיתי כי יש ללמוד גזירה שווה מאותו גזר דין. אוסיף על כך את העובדה, כי גם יתר הפסיקה אליה הפנה ב"כ הנאשם היא של בתי משפט השלום, ולא ראיתי כי יש בה כדי להשפיע על מתחם הענישה ההולמת.

לנוכח העובדה כי העבירות נעברו ברצף אחד, לאורך תקופה של כשלוש שנים, ובמסגרת אותה פעילות עסקית, תוך חפיפה בין התקופות, יש לחפוף חלק העונשים בין כל אישום בנפרד זה לזה, ולצבור את חלקם.

נסיבות אשר אינן קשורות בעבירה

נתתי דעתי לנסיבותיו האישיות של הנאשם, כפי שעלו מעדותה של אשתו, מהמסמכים הרפואיים שהוצגו ומטעוני בא כוחו.

כמו כן, נתתי דעתי למסמך החסוי אשר הוצג לעיוני.